35 שנים חלפו מאז כינס ראש הממשלה מנחם בגין את ממשלתו ואחר כך את הכנסת, הציע והעביר בשלוש קריאות בו ביום את חוק רמת הגולן – החוק שהחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל על שטח רמת הגולן כפי שהיה בקווי הפסקת האש שהוסכמו בתום מלחמת יום הכיפורים. זו הייתה אחת ההכרעות ההיסטוריות של בגין, תולדה של צירוף נסיבות נדיר.

לנוכח הפינוי הצפוי של יישובי חבל ימית עלתה בישראל תביעה לצרף את הגולן לתחום המדינה, כדי למנוע תופעה דומה במקרה של משא ומתן לשלום עם סוריה, והתפתחה מערכה ציבורית בסיסמה "אל תאבדו את הצפון". גם בגין עצמו היה מעוניין להוכיח שפינוי סיני אינו תקדים לגזרות אחרות. בשבוע השני של דצמבר 1981 הוא זיהה בזירה הבינלאומית חמש התפתחויות שהביאו אותו לכלל הכרעה: עקשנותו וסרבנותו של אסד, ציפייתה של מצרים להשלמת פינוי סיני ומסירתו לידיה, עיסוקה של ברית המועצות במשברים בפולין ובאפגניסטן וריכוז התעניינותה של ארצות הברית בעניין זה, וזאת כשהעולם המערבי כולו עמד לצאת לפגרת חג המולד. כך, להערכת בגין, נוצרה שעת כושר להחלת ריבונות המדינה על הגולן.

בגין זימן את הממשלה לדיון מיוחד בביתו ב-14 בדצמבר 1981, ביום ששוחרר מבית-החולים בשל שבר בעצם הירך. הוא הסביר לשרים את שיקוליו: כל סיעות הכנסת, חוץ מרק"ח (קומוניסטים, גלגולה הקודם של חד"ש) מאוחדות בעמדתן, כי גם אם ייפתח אי-פעם משא ומתן עם סוריה לא תרד ישראל מרמת הגולן בשל שיקולי ביטחון וגם על רקע זיקה היסטורית. מבחינה היסטורית, אמר, הגולן הוא חלק מארץ ישראל. אולם מבחינה משפטית גבולה של ארץ ישראל עובר עשרה מטרים ממזרח לכינרת, משום שכך החליטו שתי מעצמות קולוניאליסטיות, בריטניה וצרפת, כשחילקו ביניהן את נחלותיה של האימפריה העות'מאנית לקראת ניצחונן עליה במלחמת העולם הראשונה. לפיכך אי אפשר להשתמש בסמכות הממשלה להחיל בצו את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על הגולן, כפי שעשתה ממשלת אשכול בירושלים, אלא יש צורך בחקיקה נפרדת.

בגין ציטט מדברים שאמר שר החוץ הסורי בוועידת מנהיגי מדינות ערב  כשבועיים וחצי לפני כן, ב-25 בנובמבר 1981, בעיר פז שבמרוקו: אסור להגיש תוכנית לשלום עם ישראל, אלא להמתין אפילו מאה שנים עד שתיחלש ישראל ואז לפעול. הדברים הללו נאמרו בישיבה סגורה. חאפז אל אסד, נשיא סוריה, חזר על הדברים בשינוי קל בהודעה פומבית. סוריה אינה רוצה בשלום, אבל גם לא תצא למלחמה ביודעה שאם תעשה זאת היא תיפול. ברית המועצות לא תתערב, מועצת הביטחון עשויה לגנות אותנו ולהחליט שזה מעשה תוקפנות חסר תוקף, וארצות הברית לא תטיל וטו, והיא עשויה לשגר אלינו מכתב מהנשיא שאינה מכירה בצעד חד צדדי. מצרים, אמר בגין, תמחה אך לא תעשה דבר העלול לסכן את השלמת פינוי סיני.

ישוב בכיסא גלגלים נאם בגין בישיבת הכנסת בו ביום. לטוענים שאישור החוק יסכל אפשרות של משא ומתן עם סוריה בעתיד השיב, כי 'אם יבוא יום ויהיה עם מי לדבר בסוריה, אני בטוח שצעד זה לא הוא שימנע את המשא ומתן', שהרי יש בהיסטוריה דוגמאות רבות להסכמים שבמסגרתם גם הועברו טריטוריות מיד ליד.

הערכת המצב של בגין התאמתה, ורק התגובה האמריקנית הייתה חריפה קצת יותר משצפה: שגריר ארצות הברית הביא מסר מהנשיא רייגן שארצות הברית משעה את מזכר ההבנה האסטרטגי שנעשה זמן מה לפני כן בין שתי המדינות, עד שתושג רגיעה בלבנון ותחול התקדמות בשיחות האוטונומיה. בגין השיב שישראל רואה בהשעיית המזכר את ביטולו. "אנחנו לא וסאלים שלכם, ולא רפובליקת בננות", אמר לשגריר ואחר כך דיווח לממשלה על השיחה והורה לי לקרוא את דבריו באוזני העיתונאים באנגלית ובעברית. אכן, גם בשבתו בכיסא גלגלים הייתה קומתו של מנחם בגין זקופה.

35 שנים חלפו. רמת הגולן היא חלק ממדינת ישראל, הניסיונות למשא ומתן עם סוריה שנעשו מאז לא הבשילו, ובמציאות שנוצרה בעקבות מלחמת האזרחים העקובה מדם מתחזקים טעמי הביטחון הלאומי שלא לרדת מהרמה.

פרופ' אריה נאור היה מזכיר ממשלת בגין (1982-1977) וכיום הוא ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים, יו"ר הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי בישראל ועורך המהדורה המדעית של כתבי ז'בוטינסקי.