"חוק הגולן והדרך שבה הוא נחקק נזקפים לזכותו של מנחם בגין, שגילה מנהיגות ונחישות והחליט לבצע את החקיקה המידית. מנהיגים בשיעור קומתו לא מוצאים היום" – כך אומר מי שהיה שותף למהלכים שקדמו לקבלת החוק, חבר הממשלה בשעתו, מי שכיהן כשר המשפטים – משה נסים.

15 דצמבר 2016

מבחינתו של נסים, גלגלי החקיקה של חוק הגולן החלו לנוע כבר שנה קודם לכן, ב-24 בדצמבר 1980. אבל קודם שהוא נכנס לכך, הוא נותן את הרקע לתקופה שבה התקבל החוק: "התקופה שבה התקבל החוק הייתה קרובה יחסית להסכמי קמפ דיוויד, הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים. הכותרת של ההסכם הייתה "הסכם מסגרת לשלום במזה"ת", והמשמעות היא שלא מדובר רק על הסכם עם מצרים לשלום, מה הוא כולל, מה התנאים, מה לוח הזמנים ואיפה יעבור הגבול. לא היה מדובר רק בחוזה פיזי-טכני אלא התלווה לו גם הסדר להקמת אוטונומיה לפלסטינים ביהודה ושומרון מצד אחד, ומצד שני הוא הסכם מסגרת לשלום עם מדינות האזור. באותו הסכם-מסגרת היה סעיף שאומר כך: "הצדדים מסכימים שהמסגרת [לשלום במזרח התיכון], הוא הסכם קמפ דיוויד, לפי המתאים, נועדה להוות בסיס לשלום לא רק בין ישראל לבין מצרים אלא בין ישראל לכל אחת משכנותיה המוכנות לנהל עימה משא ומתן על בסיס זה". זה התורף של ההסכם, והמשמעות: גם אם רצינו לחוקק את חוק הגולן, אי אפשר היה לעשות זאת מיד לאחר הסכם קמפ דייויד. צריך קודם לנסות לנהל משא ומתן, ורק אם אכן אין על מה ועם מי לדבר – רק אז אפשר לקבל החלטות חד-צדדיות. לדוגמה, החלטה להחיל  את החוק והמשפט הישראלי בגולן".

לשר ולח"כ לשעבר קריירה ציבורית עשירה: הוא כיהן במשך 37 שנים כחבר הכנסת ושימש יו"ר משותף של סיעת הליכוד בכנסת ויו"ר משותף של הנהלת הליכוד יחד עם ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל. במשך 15 שנים היה חבר בממשלות ישראל כסגן ראש הממשלה, שר האוצר, שר המשפטים ושר התעשייה והמסחר. כיום הוא עומד בראש אחד ממשרדי עורכי הדין הבולטים והמובילים בישראל.  כ-60 שנה שהוא מחזיק בתואר הלא-רשמי "חבר הכנסת הצעיר ביותר שנבחר אי פעם", לאחר שאת כהונתו הראשונה החל בגיל  24. משה נסים הוא בנו של הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרב יצחק נסים זצ"ל.

בתוקף חברותו בממשלת ישראל התבקש השר משה נסים להשיב מעל דוכן הכנסת להצעת אי-אמון בממשלה שהגישה  סיעת "התחייה" ביום 24 בדצמבר 1980, בשל אי-חקיקת החוק לסיפוח רמת הגולן. "התחייה" טענה שיש לחוקק את החוק, בין היתר מכיוון שסוריה לא מוכנה לנהל עם ישראל משא ומתן לשלום. בגין ביקש מנסים להשיב להצעה, וכך אמר השר בכנסת: "אמת. סוריה לא רק שאינה מוכנה לנהל משא ומתן אלא גם מקדשת מלחמה על הסכמי קמפ דיוויד. היא גם ממנהיגות המדינות הסרבניות לנו. לישראל אין התחייבות כלפי סוריה כי היא אינה צד להסכם. אבל יש לנו חוזה שלום עם מצרים, והסכם מסגרת לשלום במזרח התיכון הוא הסכם קמפ דיוויד. על סוריה יהיה להתייצב בפני השאלה האם היא רוצה במשא ומתן לשלום או שהיא  רוצה להמשיך במצב של מלחמה. מבחינתה של ישראל, האופציה של משא ומתן לשלום בינינו לבין סוריה פתוחה. אך על סוריה לדעת שלא לאורך ימים ישראל תוכל לתת להמתין, ותבוא השעה שעל ישראל יהיה לקבל החלטות חד-משמעיות בנושא הריבונות על רמת הגולן. את חובותינו כלפי מצרים בהסכם קמפ אנחנו מקיימים מלוא החופן".

במבט לאחור, זה נשמע כאילו קבעת מדיניות על דעת עצמך. זוהי הצהרה מאוד משמעותית. האם היא הייתה על דעתך או שקודם לכן התייעצת עם ראש הממשלה וביקשת את אישורו?

נסים: "הקשר ביני לבין בגין היה ייחודי. היה אמון מוחלט של בגין להצהרותיי ולעמדותיי. הרבה פעמים הוא אף קיבל את עמדותיי גם כשהן היו בניגוד לדעתו. כשבגין אמר לי להשיב על הצעת אי-האמון, הוא סמך עליי. ואגב,  דיברתי ללא פיסת נייר ולא הכנתי נאום. הדברים נאמרו בחשיבה, בו במקום. כך בעצם נולד חוק הגולן".

חלפה שנה. דצמבר 1981, בגין מאושפז בבית החולים הדסה עם רגל שבורה. הטלפון בביתו של השר נסים מצלצל בשעת בוקר מוקדמת. "בוקר טוב. ראש הממשלה רוצה לדבר איתך".

"בוקר טוב ידידי משה", נשמע הקול המוכר של בגין. "משה, אני רוצה להיפגש אתך בעניין דחוף וסודי בבית החולים".

ללא בזבוז זמן מיותר הגיע השר נסים לבית החולים, וללא הקדמות מיותרות ושיחת חולין סתמית אמר לו בגין: "משה, אני חושב שצריך להחיל את החוק והמשפט של ישראל ברמת הגולן. אז ראשית, מה דעתך? ושנית – אני רוצה לממש את זה, במהירות האפשרית. תוך יום אחד, בשלוש קריאות בכנסת".

נסים: "אמרתי לראש הממשלה – 'מר בגין, אתה אולי לא תזכור, ואתה לא צריך לזכור, אבל לפני שנה הופעתי בשמך על דוכן הכנסת ואמרתי שלא לאורך ימים ישראל תוכל להמשיך עם המצב הזה. אמרתי בשם הממשלה, כי סוריה צריכה להחליט אם היא רוצה בשלום, וישראל לא תוכל להמתין לאורך ימים ותצטרך לקבל החלטה חד-משמעית בנושא הריבונות".

נסים: "בגין היה מאוד מרוצה לשמוע את הדברים. בו במקום הוא הכין בכתב ידו טיוטה של הצעת החוק וכתב אותה על פתק, בכתב ידו שהיה לא כל כך קריא. דיברנו על הנוסח, ואמרתי לו: "מר בגין, זה בסדר. הנוסח נראה לי מתאים, הוא מקובל עליי והוא תואם למה שהצהרתי בכנסת לפני שנה".

"יצאתי מבית החולים למשרד המשפטים. בדרך חשבתי על כך שבעצם הבסיס למה שמתרחש עכשיו, ההליכים לחקיקת חוק הגולן, הוא הנאום שלי בכנסת, שנה קודם לכן. באקראי ראיתי את היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר. אמרתי לו: 'אני יוצא עכשיו מפגישה עם בגין. סיכמנו על החלת החוק הישראלי בגולן. הנה הטיוטה. אנחנו  רוצים לחוקק את זה במהירות. אין לנו זמן מיותר'. זמיר לא העיר כל הערה. הדפסנו את הצעת החוק לאחר הניסוח הסופי והבאנו אותה לישיבת הממשלה באותו יום.

"בגלל הרצון לחוקק את החוק בו-ביום, בשלוש קריאות בכנסת, הפעלנו את המערכת שאני מכנה אותה 'חקיקה בקיצור תורים'. בדרך כלל הצעת חוק חייבת להיות מונחת לפני דיון 48 שעות קודם לכן, ובין קריאה וקריאה גם כן חולף זמן. את זה רצינו למנוע, והצלחנו. עשינו זאת בעזרת ועדת הכנסת, שבסמכותה לשחרר ממה שקרוי "חובת הנחה מוקדמת". רצינו להעביר את החוק ביום אחד כי תמיד יש חשש להתערבות פתאומית כלשהי, בינלאומית, או פנימית-מקומית. החלטנו: אנחנו חותכים, ומקבלים את החוק במהירות הבזק. נקודה".

בגין נשא את הנאום בכיסא גלגלים ממקום מושבו בשולחן הממשלה והזכיר בין היתר: "אמר שר המשפטים שלנו משה נסים ביום י"ז בטבת התשמ"א, 24 בדצמבר 1980, כלומר כמעט בדיוק לפני שנה, מעל במת הכנסת: 'קיים הסכם מסגרת לשלום במזרח התיכון, הוא הסכם קמפ-דייוויד, ועל סוריה יהיה להתייצב בפני השאלה האם היא רוצה במשא-ומתן לשלום, או שהיא רוצה להמשיך במצב של מלחמה. מבחינתה של ישראל, האופציה של משא–ומתן בינינו לבין סוריה פתוחה. אך על סוריה לדעת, שלא לאורך ימים תוכל ישראל להמתין, ותבוא השעה' – כך אמר שר המשפטים בשם הממשלה לפני שנה, באוזני הכנסת, באוזני הסורים, באוזני כל אומות העולם – 'ותבוא השעה שעל ישראל יהיה לקבל החלטות חד-משמעיות בנושא הריבונות על רמת–הגולן'."

נסים: "בגין הזכיר בין היתר בנאום כי קרא כמה וכמה פעמים לסוריה לפתוח במשא ומתן, ושהזמין את הנשיא אסד לירושלים או שהוא בגין מוכן לבוא לדמשק. וכך הוא אמר: 'היכן עומדת סוריה, מבחינה מדינית-מוסרית, לא בעבר אלא בהווה, ידוע היום לכולנו. בוועידת פאס, אדוני היושב-ראש, אמר שר החוץ הסורי חדאם – "אנחנו יודעים כי אמר שם, בדחותו את תוכנית הנסיך פאהד, גם זאת, כי אל להם לערבים להגיש תוכנית כלשהי, עליהם לחכות אפילו מאה שנה ואף יותר עד אשר תיחלש עוצמתה הצבאית של ישראל ואז נפעל". סוף ציטוט. במהותם, כמובן, אלה הם דברי הבל ורעות רוח. עוצמתה הצבאית ההגנתית של ישראל לא תיחלש, לא בדור הזה, לא בעוד חמישה דורות ולא בעוד עשרה דורות…"  

נסים: "עם קבלת החוק, מאוחר בלילה בכנסת,  נסגר המעגל. זה היה שיתוף פעולה עם בגין מתחילה ועד סוף, מבראשית ועד זאת הברכה. מהנאום שלי בכנסת שנה קודם לכן ועד החקיקה. החוק לא עמד בסתירה להסכם קמפ דייויד ולא הפרנו את ההסכם בקבלת החוק. עמדנו בכבוד כלפי מצרים בהסכם השלום".

היו לך חששות מהתגובות בעולם?

נסים: "לאיש ציבור יש שיקול דעת והוא צריך לבחון נכון את הדברים ולהפעיל שכל ישר. סוריה הייתה בראש אויבינו, אויב מספר 1, הקיצונית מכל כל מדינות ערב. אנחנו אמרנו: כיוון שצריך לעשות זאת, לא נשאיר את הדבר חמישה דורות, צריך לקבל החלטה. עד מתי נחכה? עד שיסכימו לשבת איתנו? היה ברור שהסורים לא יסכימו לשבת איתנו. היום, אחרי שרואים מה שקורה בסוריה, אילו היינו מוסרים את הגולן לסורים – באיזה מצב היינו נמצאים? עשינו מעשה גדול בחקיקה הזו. כשאתה נחוש ומאמין שהמעשה נכון וטוב, עשה זאת גם אם תהיה ביקורת. שמענו ביקורת כל חיינו, מאז הקמת המדינה. אם לא נקבל החלטה בגלל ביקורת עתידית, לא היינו קיימים כמדינה. עד עכשיו עשינו הרבה דברים שלא מקובלים בעולם, אפילו על ארה"ב. לכן השיקול של 'מה יאמרו' ו'אולי כדאי לא לעשות' אינו קיים."

אם החוק לא היה נחקק אז – האם לדעתך הוא היה מתקבל אחר כך?

נסים: "אני לא מאמין שאחר כך זה היה מתבצע.  מה שלא עושים ברגע המתאים לא ניתן לעשות אחר כך. אלמלא בן גוריון, שזו זכותו הענקית כשהחליט ב-1948 על הכרזת המדינה – חרף התנגדות כמה מחבריו – אם ההכרזה הייתה נדחית, לא היינו כאן. כל דחייה ממיתה את הרעיון. כשיש נחישות צריך לבצע ולא להשתהות. מה שלא עושים בזמן – לא יקום. זה היה נס שהייתה לנו נחישות והכל בוצע ביום אחד. אם לא היינו עושים זאת ביום אחד אלא לפי הפרוצדורה, זה היה נמשך ומתמוסס בסופו של דבר. שקלנו יפה לא רק מה לעשות אלא גם איך לעשות, כדי להימלט מכל אפשרות של טרפוד החוק, לחץ פנימי או של קהילייה בינלאומית. ואת זה יש לזקוף לזכותו של בגין, אדם עם מנהיגות ונחישות. אנשים בשיעור קומתו לא מוצאים היום".

צבי האוזר מנהל היום את המאבק להכרה בינלאומית בחוק רמת הגולן