דצמבר 1943 | מנחם בגין מתמנה למפקד האצ"ל

במשך כשנה וחצי שירת בגין בצבא הפולני המוצב בארץ ישראל. חבריו ביקשו למנותו למפקד האצ"ל, הארגון הצבאי הלאומי, אך בגין סירב לערוק מן הצבא אליו התגייס. עם זאת, הוא נטל חלק פעיל בתנועה, נשא נאומים בפני חבריה ואף עסק בכתיבה פובליציסטית תחת שם בדוי. לאחר שהושגה לו חופשה רשמית מהצבא הפולני, קיבל עליו בגין את המינוי של מפקדת האצ"ל כמפקד הארגון. למעלה מארבע שנים פיקד על הארגון במחתרת, ולאורך כל התקופה נרדף על-ידי הבולשת הבריטית ואף על-ידי הנהגת היישוב היהודי בארץ. האיומים המתמידים אילצו את משפחת בגין לנדוד בין מקומות מסתור שונים, וחייבו את בגין לאמץ לעצמו זהויות בדויות, כמו כמו 'רבי ישראל ססובר' ויונה קניגסהופר.
ב-1 בפברואר 1944 פרסם בגין את הכרזת המרד של האצ"ל כנגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל, שתבעה להעביר את השלטון לממשלה עברית זמנית באופן מיידי. כשבועיים לאחר ההכרזה, פוצצו לוחמי הארגון את מחלקות העלייה של הבריטים בירושלים, בחיפה ובתל-אביב, וכשבועיים לאחר מכן פוצצו את משרדי מס ההכנסה בשלוש הערים הללו. לאחר כחודש הותקפו המטה הארצי ומטה הבולשת של הבריטים בירושלים, הושמד מטה הבולשת המחוזית ביפו ופוצץ מטה הבולשת בחיפה.

ראשי היישוב היהודי בארץ-ישראל חששו כי פעולות האצ"ל יערערו את היחסים עם השלטון הבריטי, ופנו לבגין בדרישה להפסיקן. הם טענו בפניו כי הדבר פוגע במאמץ הציוני ונוגד את מרות המוסדות הלאומיים, והצהירו כי אם הפעולות תימשכנה, הם לא יהססו לפגוע, פיזית, באנשי הארגון. בגין דחה את האיומים, אך מנהיגי הישוב המאורגן היו נחושים לסכל את פעולות הארגון הצבאי הלאומי. באוקטובר 1944 הוטל על ה"הגנה", ביוזמת ראשי הסוכנות היהודית, לנקוט בצעדים אלימים נגד "ארגוני הפורשים". במשך כחצי שנה, אשר נודעה כתקופת "הסזון", סבלו אנשי האצ"ל מחטיפות,מעצרים והלשנות, איומים פיזיים, הכאות ועינויים שנועדו לשתק את פעילותם. הנהגת היישוב אף הסגירה לידי הבריטים שמותיהם של מאות פעילי אצ"ל; חלקם הגדול נעצר ורבים מהם נשלחו לגלות והושמו במחנות-הסגר באפריקה. למרות תחושות התמרמרות גוברת, אך בגין עצר את אנשיו מלהגיב.

בריטניה המשיכה במדיניותה האנטי-ציונית גם לאחר סיומה של מלחמת העולם השניה. לפיכך, הוקמה מסגרת חדשה של תיאום בין המחתרות למען מאבק צבאי משותף נגד השלטון המנדטורי, והיא "תנועת המרי העברי". בוצעו פעולות צבאיות רבות בכל רחבי הארץ כגון "ליל הגשרים" ו"ליל הרכבות". הידועה שבהן, היא ההתקפה על המפקדה הראשית של הצבא הבריטי ומשרדי המזכירות הממשלתית, ששכנו באגף הדרומי של מלון המלך דוד בירושלים. חברי האצ"ל, אשר הוטל עליהם את המשימה, העבירו לכוחות הבריטים הודעות טלפוניות הקוראות להם לפנות את המלון על-מנת למנוע פגיעה בחיי אדם. אולם האחראים הבריטים לא שעו לאזהרות ו-91 אנשים מצאו בפיצוץ את מותם. תוצאותיה הקשות והבלתי-צפויות של הפעולה הובילו את מוסדות היישוב לפרק את תנועת המרי ולהימנע מפעולות צבאיות נוספות נגד הממשל הבריטי.

שנת תש"ז (1946 – 1947) הייתה שנת שיא בפעולות האצ"ל. במאי, פרצו חברי האצ"ל את כלא עכו, אולם במהלך הפעולה, שזכתה להד תקשורתי בעולם, נתפסו שלושה מהלוחמים – יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר – והבריטים דנו אותם למוות בתליה. בתגובה, חטף האצ"ל שני חיילים בריטים, ואיים כי תחת גרדום בריטי יהיה גרדום עברי.. ממשלת המנדט לא שעתה לאיומי המחתרת: ב-29 ביולי הועלו הלוחמים לגרדום, ומנחם בגין הורה לעשות דין זהה עם הבריטים: הסרג'נטים נתלו, וגופותיהם הועברו לחורשה ליד נתניה. הדבר עורר זעזוע בבריטניה שהוביל את ממשלת המנדט להפסיק את 'מדיניות הגרדום', ואף עורר בבריטים את ההבנה כי אינם יכולים עוד למשול בפלשתינה.
—————-
על מנת להפסיק את התקפות הדמים מצד יפו על שכונותיה של תל-אביב, נאספו ב-25 באפריל 1948 כ-600 לוחמי האצ"ל לפקודת קרב ולראשונה, נגלה בפניהם מפקדם, מנחם בגין. "אנו יוצאים לכבוש את יפו", קרא. "על נשים וילדים לחמול. מי שמרים ידו לאות כניעה, הציל את נפשו. שבוי הוא בידיכם, לא תפגעו בו." לאחר יותר מיומיים נכבשה שכונת מנשייה על ידי האצ"ל. הניצחון הוביל למנוסה של תושבי העיר הערביים ולהתערבותם של הכוחות הבריטים.

מנחם בגין כרב ישראל ססובר עם רעייתו עליזה ובנו זאב בנימין