עליזה בגין לבית ארנולד נולדה ב-25 במארס 1920 בעיר דרהוביץ' שבגליציה למשפחה מבוססת, שמקור פרנסתה היה בעסקי הנפט. אביה של עליזה, הרמן צבי, היה פעיל רוויזיוניסטי נלהב ואף עמד בראש התנועה בעירו. עליזה עצמה החלה ללמוד עברית כבר בגיל 7 והצטרפה לתנועת בית"ר בגיל 14.

בשנת 1937 הגיע נציב בית"ר בפולין, מנחם בגין, להתארח בדרהוביץ' והשתכן בבית משפחת ארנולד. "ליד השולחן ישבו שתי בנות 17, תאומות" כתב בגין מאוחר יותר בזיכרונותיו, "אחת מהן, אלה, מצאה חן בעיני מייד. בו במקום החלטתי שהיא תהיה אשתי". לימים, כשהתבסס הקשר, הביע מנחם באוזני עליזה את חששו מפני הקושי הצפוי לה בחייהם המשותפים: "החיים יהיו קשים, כי כסף אף פעם לא יהיה, אבל צרות תהיינה ובוודאי גם בית סוהר… כי יהיה צורך להילחם על ארץ ישראל". על כך השיבה עליזה כי "אין היא יראה מפני צרות".

צלם: אל גילברט, קנדה
צלם: אל גילברט, קנדה

הצרות אכן לא אחרו להגיע. ב-29 במאי 1939 התחתנו מנחם ועליזה בגין בטרוסקבץ', ומיד לאחר מכן עזב מנחם את אשתו הטריה לטובת ארגון עליית פעילי בית"ר לארץ ישראל. לאחר שחזר, ברחו השניים ברגל מפני הכוחות הנאצים המתקדמים והגיעו לווילנה, שם התחבאו עד שבספטמבר 1940 נעצר מנחם בידי הנ.ק.וו.ד.. במאי 1941 החליטה עליזה לצאת לישראל לבדה, מתוך שכנוע כי כך תוכל לסייע לו להשתחרר, אך כאשר הגיעה נעצרה מיד בידי השלטונות הבריטיים ושוחררה רק לאחר שהתקף האסתמה בה לקתה זעזע את בריאותה.

עליזה ומנחם בגין ביום חתונתם
עליזה ומנחם בגין ביום חתונתם

לאחר ששוחרר מנחם מכלאו והגיע לישראל עם צבא אנדרס, הוא קיבל על עצמו את הפיקוד על האצ"ל, החלטה שהשפיעה רבות גם על חייה של עליזה. בין השנים 1943-1948 נאלצה עליזה לחיות בצל המרדף אחר בעלה: זהויות מתחלפות, שינוי מקום מגורים לעיתים תכופות, בדידות וקושי רב. כאשר ילדה את בתה השניה, חסיה, נאלצה לעשות זאת שלא בנוכחות בעלה, תחת שם בדוי, וללא אפשרות לקבל עזרה מן החוץ. אך האתגרים הרבים לא הרחיקו בין בני הזוג, להיפך. מכרים מספרים על זוגיות הרמונית וקשר עמוק בין עליזה ומנחם. למרות הימנעותה הכמעט מוחלטת של עליזה מכל פעילות פוליטית וחשיפה תקשורתית, היא תמכה בעמדותיו של בעלה וראתה עמו את המציאות עין בעין.

עליזה ומנחם בגין עם חברים, אפריל 1942
עליזה ומנחם בגין עם חברים, למעלה מימין: ישראל אפשטיין, משה שטיין למטה: דוד יוטן, עליזה בגין, מנחם בגין (במדי צבא אנדרס)

תכונה בולטת אצל עליזה בגין היתה צניעותה המופלגת, אשר הביאה אותה לסרב לגינוני שררה שונים כגון רכבי שרד, הופעות בציבור או קריאת מוסדות על שמה. התנזרותה מתקשורת הייתה כה קיצונית עד כי בהגיעה בליל המהפך ב-17 במאי 1977 לבית ז'בוטינסקי, סרב השומר בכניסה לאפשר לה להיכנס.

צלם: יעקב סער, באדיבות לע"מ
עליזה ומנחם בגין מצביעים ביום הבחירות 17 במאי 1977, צלם: יעקב סער, באדיבות לע"מ

רק התערבותו של יצחק שמיר מנעה מבוכה גדולה. בנאומו לפני קהל התומכים הנלהב שהתאסף במצודה הודה בגין לאשתו על "חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ זרועת מוקשים", כפראפרזה על הפסוק מספר ירמיהו.

עליזה עסקה בפעילות התנדבותית ענפה למען החלש בחברה. צניעותה הידועה לא עצרה אותה מלנצל את השפעתה וקשריה כאשת ראש הממשלה בפעילותה. כך לדוגמה תרמה להקמת הוסטלים ובתי ספר לבעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים וגייסה תרומות למגוון ארגונים העוסקים בתחום. כספי הזכייה בפרס הנובל לשלום, אותו חלק בגין עם נשיא מצרים אנואר סאדאת, נתרמו כולם לקרן שהוקמה במטרה לתמוך בילדים ובסטודנטים נזקקים.

עליזה ומנחם בגין בדרכם לארה"ב
צלם: יעקב סער, באדיבות לע"מ
עליזה ומנחם בגין בדרכם לארה"ב צלם: יעקב סער, באדיבות לע"מ

עליזה סבלה כל חייה ממחלת ריאות קשה. ב-1982 הלך מצבה הבריאותי והחמיר, היא נזקקה לאשפוזים דחופים ומומחים מרחבי העולם נשלחו לבדוק אותה ולטפל בה. ב-13 בנובמבר 1982, עת שהה בגין בארה"ב בביקור אצל הנשיא רייגן, הידרדר מצבה של עליזה במהירות והיא נפטרה . את הידיעה על מותה העביר לבגין מזכירו יחיאל קדישאי. תגובתו של בגין הייתה קצרה ומרה: "למה עזבתי אותה?" שאל את עצמו, ולא יסף.

עליזה בגין נקברה בהר הזיתים, סמוך לקבריהם של לוחמי האצ"ל מאיר פיינשטיין ומשה בראזני שהתאבדו בכלא הבריטי בטרם הועלו לגרדום. מותה השפיע על ראש הממשלה מנחם בגין השפעה מכרעת, והוא התפטר מתפקידו זמן לא רב לאחר מכן.

בניגוד לצניעותה והימנעותה מחשיפה תקשורתית, הפכה עליזה לאחת מנשות ראשי הממשלה המונצחות ביותר בישראל. היישוב עלי זה"ב נקרא על שמה וכן רחובות ומוסדות חינוך בערים רבות.

יהי זכרה ברוך.