השינויים ההיסטוריים במזרח התיכון מציבים בפני ישראל אתגר משמעותי המחייב לנסח מחדש את האינטרסים הגיאו־אסטרטגיים שלה תוך הסתכלות הרחק אל המחר ולא עמוק אל האתמול

15 דצמבר 2016

החודש ימלאו שלושים וחמש שנים לחקיקת "חוק הגולן". החוק החיל בשנת 1981 את  המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על רמת הגולן וסיפח הלכה למעשה את הרמה למדינת ישראל. באחרונה נוצרה הזדמנות ייחודית לשינוי המעמד הבינלאומי של רמת הגולן וזאת בשל התכנסותם של מספר תהליכים היסטוריים והבשלתם בנקודת הזמן הנוכחית.

 

מאז חוקקה כנסת ישראל את חוק הגולן שונו ללא היכר פני המזרח התיכון, המדינה הסורית קרסה ובמקביל מסתמן שינוי אסטרטגי בתפיסה הגיאופוליטית של ארה"ב בכל הקשור למזרח התיכון. כל אלה יוצרים לראשונה, זה קרוב לחצי מאה, חלון הזדמנויות היסטורי לשינוי נוסחת ההסדר העתידי ברמת הגולן: מנוסחת האתמול שמוקדה בנסיגה ישראלית תמורת הסכם עם סוריה, לנוסחת המחר שצריכה ויכולה לכלול הסכמה בינלאומית לשליטה ישראלית ברמה לאורך זמן, כמרכיב ליבה בייצוב האזור.

 

ככלל, אנו עדים לשינויים היסטוריים במזרח התיכון, לרבות התפוגגות ההסדרים שהגדירו את הגבולות ואת המדינות במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה. כל אלה מציבים בפני ישראל אתגר משמעותי המחייב לנסח מחדש את האינטרסים הגיאו־אסטרטגיים שלה (ולא רק ברמת הגולן), תוך הסתכלות הרחק אל המחר ולא עמוק אל האתמול.

ישראל, המשוועת קרוב לחצי מאה להכרה בצורך לשינוי גבולות, מוצאת עצמה בנקודת זמן ומקום אופטימלית להשגת הישגים היסטורים. הדבר מותנה ביכולת מנהיגותית לראות את גודל השעה ולנווט אל מחוץ לאזור הנוחות ובסביבת אי-וודאות, ולנסות להשפיע על הנעשה באזור כדי ליצור משוואה מדינית-ביטחונית חדשה לישראל.

נגזרת הגולן היא הנגזרת הבשלה ביותר לניסיון להשיג "שינוי בכללי המשחק" המוכרים לנו בחמישים השנים האחרונות. ברמת הגולן אין מרכיב של "שליטה על עם אחר". סוריה – אם בכלל תמשיך ותתקיים כמדינה אחת – לא תהיה עוד כפי שהייתה. שיח זכויות האדם אינו רלוונטי לגולן, שבו יש רוב יהודי וש-20 אלף תושביו הדרוזים יכולים לקבל אזרחות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. האלטרנטיבה הסורית עבורם מעולם לא נראתה הזויה יותר. כל זה צריך להוביל  לשינוי המוסכמה הבינלאומית האנכרוניסטית, לפיה הגבול בין סוריה לישראל צריך לשכון לחופי הכנרת. מוסכמה שהמופרכות שלה מוכחת מידי יום נוכח שפיכות הדמים הבלתי נתפסת, המתרחשת מזה חצי עשור במרחבי עירק וסוריה בואכה רמת הגולן.

 

יש לקיים עכשיו הליך "תיאום ציפיות" עם הקהילה הבינלאומית, ובראש ובראשונה עם הממשל האמריקאי החדש ועם הקונגרס האמריקאי, באשר לחלופות השליטה במרחב שבין פאתי קוניטרה לכנרת, בהקשר כולל של ייצוב האזור: לא החליפות האיסלאמית של דאעש. לא הג'יהאדיסטים של ג'בהת א־נוסרה ואל קאעידה, וגם לא דריסת רגל גסה של איראן־חיזבאללה־אסד בכנרת הם שיאפשרו את ייצובו של האזור ושיקומו. אין אופק אחר ברמת הגולן זולת האופק הישראלי.

 

בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, הנהנה מרוב בשני בתי הנבחרים, יוצרת הזדמנות קונקרטית לדיון נוסף בסוגית "הפיצוי" הישראלי לאור הסכם הגרעין עם איראן. יהיה זה כישלון היסטורי אם ישראל תסתפק רק בצרכים טקטיים של אמל"ח מתקדם כמענה להסכם. נוסחת האיזון מול ההישג האיראני (והרצחנות האסדית) צריכה לכלול – לצד צמצום מקסימלי של סכנת הגירעון האיראני – גידור פוטנציאל התוקפנות הקונבנציונלית של איראן ומניעת יצירת ציר יבשתי טהרן-עין גב. זאת על ידי  גניזה בינלאומית סופית של השאיפה השיעית־עלאווית להשתלט מחדש על הגולן הישראלי, ששטחו פחות מ–1% מהשטח של מה שהיה פעם סוריה.

יכולתו המסתמנת הנדירה של הממשל האמריקאי החדש לנהל דיון קונסטרוקטיבי עם רוסיה בכל הקשור למזרח התיכון – גם היא יכולה להתאים לאינטרס הישראלי בגולן. יש לפעול לעיצוב נוסחת איזון אינטרסים בין ארה"ב, רוסיה וישראל באשר להסדר של "היום שאחרי" המלחמה בסוריה ולפעול בכל דרך להנכיח את צרכיה של ישראל  בשיח הבין-מעצמתי בכל הקשור לעתיד סוריה ומשטר אסד.

 

הבטוחה האסטרטגית המינימלית הנדרשת היא הבטחה נשיאותית וחקיקה בקונגרס האמריקאי, שתבטיח את השליטה הישראלית בגולן וסיום הדיון בנושא זה. לא מדובר ברעיון עוועים. כבר בשנת 1975 ניתנה הבטחה נשיאותית בכתב מאת הנשיא ג'ראלד פורד לראש הממשלה יצחק רבין, שכללה הכרה אמריקאית בדבר נחיצות ההישארות של ישראל ברמת הגולן, גם בעת שלום. והנה, רק לאחרונה הציע שר הביטחון להחיות מחדש את ההבנות שהושגו בין ישראל לממשל האמריקאי בהתבסס על מכתבו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון משנת 2004, בנוגע לבנייה ישראלית ביהודה ושומרון. אין כל סיבה שלא לאשרר גם את מכתבו של הנשיא פורד בעניין הגולן, ולפעול לעיגון תוכנו בשינוי עקרוני של המדיניות האמריקאית הפומבית והפורמלית בכל הקשור לגולן, הן של הממשל והן של הקונגרס.

 

ואולם הנגזרת הבינלאומית אינה חזית הכל. לאחר חמישה עשורים שבהם ישראל לא השכילה ולא הצליחה להפוך את רמת הגולן לחבל ארץ משגשג ומיושב, ולא נקטה בצעדים מהותיים לביסוס שליטה דה פקטו ע"י קביעת מציאות התיישבותית בלתי הפיכה, עליה להציב כעת את רמת הגולן בראש סדר העדיפויות הלאומי.

אסור לממשלת ישראל, בפרט בהרכבה הקואליציוני הנוכחי, להחמיץ את גודל השעה. עליה לאמץ ראיית מרחב היסטורית בן־גוריוניסטית ולהאיץ התיישבות בגולן באמצעות תמריצים כלכליים, פיתוח מוקדי תעסוקה מודרניים ומתקדמים והעתקה ופיתוח של מתקנים ותשתיות לאומיות, אשר יחד יקבעו עובדות בשטח ויקבעו את הגולן למעשה ולא רק להלכה כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. ההיסטוריה לא תסלח לאלה שנרדמו על משמרתם והתיזו שבבים במקם לחטוב עצים.

עו"ד צבי האוזר מנהל היום את המאבק להכרה בינלאומית בחוק רמת הגולן